התנועה בקיבוצים

למעלה משלושים שנים, שתנועת המחנות העולים פועלת בתוך קיבוצים, מושבים ויישובים קהילתיים. נפגשנו עם גיל קזמיר, שמרכז את הפעילות במועצות האזוריות, כדי שיספר לנו על הפעילות המיוחדת שמתקיימת במחנות אלו.

גיל (37) גדל במחנה רעננה, הצטרף לגרעין רשף וחי בקיבוץ נערן - קיבוץ של בוגרי התנועה. בארבע השנים האחרונות הוא מרכז את הפעילות של תנועת הנוער במועצות האזוריות, בדגש על הפעילות בקיבוצים.

גיל קזמיר

ספר לנו קצת על המחנה הקיבוצי:

אני אתחיל מהשנה האחרונה, שהיא שנה מאוד מיוחדת, ולא רק בגלל הקורונה. בשנה האחרונה, הרחבנו את הפעילות בקיבוצים. התרגשנו ולפתוח ארבעה מחנות חדשים ביהל, נערן, בית השיטה ומעגן מיכאל. כל אחד מהקיבוצים האלו בחן ברצינות רבה את השאלה מהי תנועת הנוער הטובה ביותר עבור ילדיהם. תהליך שבעקבותיו הם הזמינו אותנו להיכנס לביתם, וליצור בתוכו חינוך תנועתי ערכי שרואה כל חניכה וחניך. אחד הקיבוצים בהם התרגשנו במיוחד לפתוח את המחנה השנה הוא בקיבוץ בית השיטה, שהוא הקיבוץ הראשון שהתנועה הקימה. בעיני יש לכך משמעות סמלית - הפתיחה של מחנה בבית השיטה מייצגת את החיבור בין ההתחדשות וההתרחבות של התנועה כיום, לקשר שלה לעבר ולמקורות שלה.

עוד שיתוף פעולה משמעותי שנוצר בשדה הזה הוא השותפות עם הקיבוצים בהתמודדות החינוכית עם ההשלכות של הקורונה על בני הנוער והילדים בקיבוץ. לאורך השנה האחרונה, הרבה מהקיבוצים הפעילו מענה קהילתי לנוער ולילדים שלהם, בתקופות בהן זה היה מותר, במסגרת כללי התו הסגול ובאחריות ההורים. מדריכי התנועה השתלבו בהדרכת הנוער, בהפעלת קייטנות לילדי העובדים החיוניים בתוך הקיבוץ, ועוד. אני רואה בזה ביטוי לשותפות שהצלחנו לבנות עם הקיבוצים שאנחנו מדריכים בהם.

איך נראית השותפות הזו?

בעבר, הייתה תפישה של תחרות בין מועדון הנעורים לבין המחנה בקיבוץ. הגישה הייתה שיש תחרות על הזמן המוגבל של החניכה, ואם היא נמצאת במועדון אז זה בא על-חשבון התנועה, ולהיפך. בעיני, כל עוד הובלנו פעילות נבדלת ונפרדת ממסגרות החינוך האחרות בקיבוץ, או להזמין את מי שלא משתתף במועדון הנעורים, הפסדנו. בקיבוצים יש מסגרת חברתית מודרכת מגיל מאוד צעיר, וזה דבר מעולה. כשאני גדלתי ברעננה של שנות ה-90, המחנה היה עבורי מה שבית הילדים היה עבור החברים שלי מיטבתה. היה לי מקום לזמן בלתי-פורמלי עם מדריכים בוגרים שהיו משמעותיים עבורי. שם, גם בנינו מתקן לפורימון וגם עסקנו בחברה הישראלית.

פעילות במחנה מעלה החמישה

בשנים האחרונות שינינו גישה, והובלנו תהליך של התחדשות ביחס לפעילות ביישובים ובקיבוצים. התחלנו לבנות שותפות חינוכית עמוקה שבמסגרתה כל אחד מביא את מה שהוא טוב בו, וביחד יוצרים פעילות חינוכית שמאגדת את החוזקות של התנועה ושל החינוך הבלתי פורמאלי בקיבוץ. פיתחנו מודל שנקרא "מדריכה משולבת", שבמסגרתו מגיעה מדריך או מדריכה בוגרים של המחנות העולים להדריך את אחת הקבוצות, כחלק אורגני מהמערכת הקיבוצית. בנוסף אותו מדריך או מדריכה גם מרכזים את הפעילות של תנועת הנוער באותו קיבוץ. זו השנה השלישית שהמודל הזה פועל, והוא מוכיח את עצמו.

אנחנו בונים את התשתית לעבודה המשותפת באמצעות שיחות עומק עם ההנהגות החינוכיות בקיבוצים, ועם צוות המדריכים של החינוך הבלתי פורמאלי. ובסופו של דבר, גם לאחר עבודת ההכנה, יש את המדריכים והצוותים של כל קיבוץ, ובכל מקום בו מצליחה להירקם שותפות ביניהם, ברמה האישית והערכית - שם נצליח.

מה הייחודיות של הפעילות של התנועה בתוך הקיבוצים?

דרך השיח עם הקיבוצים זיהינו וחידדנו שלוש איכויות שאנחנו יכולים להוסיף למערכת החינוך ביישוב:

1. הכשרה וחינוך להדרכה: אנחנו גוף מקצועי ומנוסה בלהכשיר בני נוער לרצות להוביל ולהנהיג, ולאחר שיש להם את המוטיבציה הזו גם לממש אותה בדמות הדרכת ילדים ובני-נוער צעירים מהם ולתת את הכלים לכך.

2. חיבור לחברה הישראלית הרחבה: רוב היישובים מוקפים בגדר. בתוך הגדר היישוב מקיים מערכות חינוך מופלאות וערכיות, אבל בהרבה מקומות שמענו שיש קושי לצאת עם הנוער החוצה ולהבין איך מה שקורה מחוץ ליישוב קשור אליי. בגל הראשון של הקורונה, למשל, בעוד שברוב הארץ אנשים לא יצאו מהבית, היו יישובים שבהם התנהלו כאילו אין קורונה (הדבר הזה השתנה בגל השני והשלישי). אנחנו יודעים לצאת ביחד, באופן מודרך, עם הגאווה היישובית, ולהכיר את החברה הישראלית ולפגוש בני נוער שהם גם שונים ממני וגם דומים לי. להבין שהחברה הישראלית זה לא רק רעיון מופשט אלא גם חברה שהייתה איתי בקורס המד"צים או מטיול פסח והיא גרה בצד השני של המדינה ובאורח חיים שונה משלי.

3. שיחה ערכית על החיים: המדריכים שלנו מגיעים מתוך עולם רעיוני - הם בחרו לצאת לשנת שירות, לצאת למסלול הנח"ל. מרביתם גם המשיכו בחייהם הבוגרים כמחנכים החיים בקבוצות שיתופיות. מתוך זה הם יכולים לקיים שיחה רעיונית וערכית עם בני הנוער על החיים שלהם, וגם לחבר אותם גם לסיפור החלוצי של היישוב, לשוחח איתם על הבחירה לחיות בפריפריה, לקיים חקלאות, לחיות בערבות הדדית, לקיים חיי שיתוף ועוד.

פעילות בבית השיטה

גיל, אני רוצה שנחזור לנושא שנגענו בו בתחילת השיחה. איך אתה רואה את הקשר בין החיבור שהיה לקיבוצים בהיסטוריה התנועתית להרחבה של הפעולה בקיבוצים שמתרחשת בשנים האחרונות?

כשאני מסתכל על הקשר הבין-דורי ועל ההשפעה של התנועה על הקהילות שהן הקיבוצים והיישובים בהם אנו פועלים - אני רואה שיש פה סיפור גדול!

לאורך כל שנותיה של התנועה- דורות של חניכים בחרו ובוחרים להגשים בקיבוץ - להקים ולחזק קיבוצים בכל רחבי הארץ. אותם חניכים של אז הם ההורים או הסבים של חלק מהחניכים בקיבוצים היום. חלקם גדלו במחנה בעיר, ומתוך החלומות שחלמו בתנועה הם הגיעו לקיבוץ. היום הילדים שלהם מתחנכים עם אותה חולצה כחולה, באותו טיול משולב, ובאותו קורס מד"צים. זה דבר מאוד חזק שרשרת ההגשמה הזו. דרך ההדרכה בתנועה הורים וילדיהם מקיימים היום יחד שיחה על ערכים ועל מה הוביל אותם לבחור בחיים בקיבוץ.

בנוסף, כשאני רואה בוגרי תנועה שנמצאים היום בתפקידים משמעותיים במערכת החינוך והקהילה בקיבוצים שלהם - אני שמח שהתהליך החינוכי שהם עברו בתנועה, תהליך שמעודד לקיחת אחריות על החברה שבה אתה חי, הניע אותם לבחור בתפקידים האלה.

ברגע שקיים שיח חזק ואיכותי על החינוך ביישוב בין ההורים, בעלי התפקידים והמדריכים בקיבוץ ובתנועה - השמיים הם הגבול למה ששיתוף הפעולה הזה יכול לייצר.