בשנת 1862 החלו הניסיונות ראשונים של יהודי אתיופיה לעלות ארצה, הם נעשו תוך הסכמתו של הקיסר תודרוס השני לאפשר ליהודים לעזוב את קיסרותו. עלייה ראשונית זו, עליית תרכ"ב, נתקלה במכשולים לוגיסטיים רבים, וההתמודדות עם תנאי אקלים קשים קטעה אותה, תוך גביית קורבנות בנפש. שליחי העלייה הראשונים של הסוכנות היהודית הגיעו לאתיופיה בשנות ה-50, וכבר ב-1955 עלו כמה עשרות נערים-שליחים אתיופיים לכפר בתיה. אולם המאמצים לעלייתם את "ביתא ישראל" דשדו בעקבות ויכוחים פנימיים בישראל בנוגע להכרה ביהדותם ובהחלת חוק השבות. בסוף שנות ה-70 הממשל האתיופי ניתק את הקשרים הדיפלומטיים עם ישראל והחל לרדוף אחר פעילי עלייה וציונים, אז החלו מבצעי עלייה חשאיים של יהודי אתיופיה. תחילה עלו שתי קבוצות של כמאתיים יהודים אתיופים, אולם מפעלי עלייה רחבי היקף החלו רק בשנות ה- 80, ששיאם היה ב"מבצע משה" ובמבצע הבא "מבצע שלמה". המבצעים קרו בשיתוף פעולה בין חלוצי ומובילי הקהילות, יחד עם המוסד והצבא.
מאז, נותרו באתיופיה בני קהילת הפלאשמורה, כינוי לצאצי ביתא ישראל (יהודי אתיופיה) שהתנצרו החל מהמחצית השנייה של המאה ה-19. בני קהילת הפלאשמורה אינם זכאים לעלות לישראל על פי חוק השבות, בשנת 2003 התקבלה החלטה 2948 שאפשרה את הבאתם במסגרת 'חוק הכניסה לישראל' וזאת לאחר שעברו גיור לחומרה - אנשים מהקהילה שהוכיחו שהם צאצאי ביתא ישראל דרך השושלת האמהית יכלו לעלות לארץ. באוקטובר 2010, החליטה ממשלת ישראל על העלאת שארית הקהילה היהודית באתיופיה, "זרע ישראל", במסגרת מבצע "כנפי יונה".
נכון לשנת 2018, לא כל יהודי אתיופיה שרצו לעלות לארץ אכן עלו ואלפי משפחות יהודית בישראל עדיין מייחלות ליום בו הן תתאחדה עם קרוביהן מדרגה ראשונה, הממתינים בקהילות היהודיות בגונדר ובאדיס אבבה שבאתיופיה. על פי נתוני למ"ס 2017 חיים בישראל 144.1 אלף תושבים ישראלים ממוצא אתיופי, מתוכם 58.6 אלף ילידי ישראל ו-85.5 ילידי אתיופיה, כ-55% מתוכם הם משארית יהודי אתיופיה. למרביתם יש קרובי משפחה מדרגה ראשונה הממתינים לעלות לישראל.
באוגוסט 2015 התקבלה החלטת ממשלה 716, בדבר איחוד משפחות שארית יהודי אתיופיה בשתי הקהילות באדיס אבבה ובגונדר. בהחלטה זו נכתב שעד חמש שנים מהחלטת הממשלה יאפשרו לכל הזכאים מן הקהילות להתאחד עם משפחותיהם. כעבור זמן קצר משרד ראש הממשלה הודיע על הקפאת החלטת הממשלה, בטענה שאין בהחלט 716 הצבעה על המקורות התקציביים שממנה יישמו אותה. בעקבות מאבק ציבורי התקבלה החלטת ממשלה 1911. החלטה זו מצומצמת יותר מהחלטה 716 והקריטריונים לזכאות עליה לארץ מחמירים יותר. ההחלטה כוללת את עלייתם של 1,300 נפש בלבד.
מאז ספטמבר 2017, משרד הפנים הפסיק לבדוק בקשות לאיחוד משפחות, והחזיר את נציגיו לישראל. לגבי נציגי משרד הפנים, בתאם להחלטה 1911 הם עשו את המוטל עליהם. משרד ראש הממשלה טוען שעד שלא יהיה תקציב הוא אינו יכול לפעול/לנסח החלטת ממשלה בנושא. נכון לשנת 2018 אין כל תקציב או יישום החלטות ממשלה, ולכן אלפי אחינו, יהודי אתיופה, ממשיכים להמתין במצב מצוקה חמור, ללא מענה. הדרישות של הקואליציה הן שממשלת ישראל תעמוד בהחלטותיה ותעלה את יהודי אתיופיה הממתינים לעלייה. לקבל החלטת ממשלה רב שנתית מתוקצבת בהתאם לקריטריונים של החלטה 716.
בשבוע שעבר ראש הממשלה בנימין נתניהו העביר הצעת חוק במסגרתה יש להעלות במידי 400 עולים, מחד הכרעה משמחת ומנגד - יש עולים רבים יותר שמחכים מזה זמן לעלות, משפחות שעל אף החלטה זו לא יתאחדו והמאבק להעלאתם צריך להמשיך. כמו כן אנו מזהים כי השיח המתמשך על העלייה ועצם יהדותם של שארית יהודי אתיופיה נגוע בגזענות ואנו רוצים לדבוק בעמדה כי סיפור העלייה מאתיופיה הינו חלק בלתי נפרד מהציונות ושמדינת ישראל צריכה להיות ביתו של העם היהודי כולו.