השנה אנו מציינים 80 שנה למרד גטו ורשה המרד פרץ ב־19 באפריל 1943, ערב ליל הסדר והובל על-ידי חברי תנועות המרד מארגונים יהודיים שונים. ההתקוממות היהודית בגטו הצליחה להחזיק מעמד, כנגד כל הסיכויים, במשך כארבעה שבועות והפכה לסמל המובהק ביותר של ההתנגדות היהודית בשואה.
במסגרת הציון למדנו את סיפורי המורדים וקיימנו טקסי זכרון עם משפחותיהם בבתי הקברות בשיתוף פעולה עם בית לוחמי הגטאות.
בחולון קיימנו טקס מיוחד ומרגש, יחד עם חניכי תנועת בית''ר, לזכרן של שתי מורדות, ז'וטה הרטמן ז״ל, שהייתה חברה באצ"י (הארגון הצבאי היהודי), ומאשה גלייטמן פוטרמילך ז״ל, שהשתייכה לאי"ל (הארגון היהודי הלוחם). הטקס המשותף, נערך תחת הכותרת "מאחים את הקרעים", מתוך השאיפה לספר סיפור משותף בזיכרון המרד.
אנטק צוקרמן ממנהיגי המרד, אמר בראיון לרם עברון (1976): "איני חושב שיש צורך לנתח את המרד מבחינה צבאית...לאיש לא היה פקפוק ביחס לתוצאותיו המעשיות. זה לא נושא ללימוד בבית ספר צבאי. לא הנשק, לא המבצעים, לא הטקטיקה. אם יש בית ספר ללימוד רוח האדם, הרי שם זה צריך להיות מקצוע ראשי", סיפורו של המרד הוא סיפורה של רוח האדם.
בקישור הזה ריכזנו את הפרסומים בתקשורת על הטקסים שקיימנו ברחבי הארץ.
בנוסף, מאות מחניכי ומדריכי התנועה השתתפו בעצרת תנועות הנוער בבקעת הקהילות ביד ושם ובעצרת הנעילה השנתית לאירועי יום השואה והגבורה בבית לוחמי הגטאות.
בנאומו בעצרת הנעילה אמר אילן גזית, יו"ר המחנות העולים:
"'לא תסתגל, הגשם את האידיאל, אהוב את עמך ואת בני האדם באשר הם.' הלוואי והייתי יכול לומר כי ציוויים אלה הפכו לאמות המידה לחיינו כאן, כפי שאבא קובנר שאף."