צבא העם - ראיון עם מפקד מהתנועה

עודכן ב: מאי 31

שוחחנו עם סמל איתי רבין (21) שיצא לפיקוד במסלול הנח"ל, משרת כיום כמפקד בקורס מ"כים


שלום איתי. ספר לי קצת על עצמך, איך הצטרפת לתנועת "המחנות העולים"?

בכיתה ט' הגיעו שתי קומונריות לבית הספר בו למדתי באשדוד. הן תפסו אותי ועוד חברים ודיברו איתנו על התנועה. דיברו על דברים אמיתיים ברומו של עולם ולא רק שטויות. היינו חבורה של חנונים וזה תפס אותנו. כשהייתי בכיתה י' היה משבר במחנה והרבה חניכים עזבו וגם אני כמעט פרשתי. ואז הן תפסו אותי ואמרו לי שאני חייב לבוא ולהדריך ומשם השאר היסטוריה. הדרכתי חוג ד', ואז בי"א המשכתי עם הקבוצה לה'. השתתפתי בתהליך לקראת המסע לפולין ובמסע עצמו. בדיעבד אני מבין שבפולין הבנתי שאני אהיה קומונר. שם הבנתי את היכולת של תנועה לעשות שינוי, הבנתי את גודל הפעולה. בי"ב גם גייסתי והדרכתי ז' וגם הובלתי את צוות חניכים אזורי, ולקחתי חלק בהרבה תהליכים.

לסיכום, במבט אחורה על השנה הזאת, הייתה לי אחלה שנה - שנה טובה ומשמעותית.


איזה מסלול עברת לאחר י"ב?

יצאתי לשנת שירות עם גרעין "רקיע" בקומונה בהרצליה. הייתי בצוות של מחנה פתח תקווה יחד עם נופר ומישל. התחלנו בצוות שלושה וסיימנו חמישה. זאת הייתה השנה הראשונה שלא רק שאף אחד לא פרש מהצוות אלא הצוות גדל. זה מחנה שיש בו התמודדויות מורכבות עם חניכים, ויחד התמודדנו, ולא נתנו לקשיים של החניכים לשבור אותנו. במהלך שנת השירות היה איחוד גרעינים ושינינו את השם ל"חממה".

אחרי שנת השירות התגייסתי לקרקל. הייתי אמור להתגייס לגדוד 50 אבל לא היו הרבה בנים בשכבה, לא רק בתנועה שלנו אלא בכל התנועות אז חילקו אותנו בין לגדוד 50 לקרקל, ואת הבנים מהשכבה שלי החליטו לשלוח לקרקל. היינו כיתה של שמונה חברה, שישה מאותו גרעין.

עברתי טירונות בקרקל עם שאר הבנים והבנות. כשהגיע "סמינר אחוזים" (סמינר שבמסגרתו מחליט הגרעין מי יצא לפיקוד), רציתי לצאת לפיקוד. ההחלטה על זה הייתה קשה, אבל זה היה לי חשוב לבחור בזה, ונבחרתי להיות מפקד. נבחרנו חמישה מהגרעין לצאת לפיקוד. היום נשארנו שניים שעדיין חברים בגרעין. אני ועוד חברה שסיימה עכשיו קורס קצינים.

יצאתי לקורס מ"כים בשיא הקורונה, בסגר הראשון. סגרנו מתחילת הקורס 42 יום ברצף עד שירד הגל הראשון. זה היה מאוד מאתגר אבל עמדנו בזה.

בסוף קורס המ"כים חזרתי לקרקל כדי לפקד על טירונים ושובצתי לפקד על מחלקה שהיו בה גם חיילים בני גרעינים של המחנות העולים. בעצם בכיתה שלי היו שני חברי תנועה ועוד חברות תנועה. שאר חברות התנועה היו מפוזרות בכיתות אחרות של המחלקה.

חוויית הפיקוד הראשונה שלי על אישה, היתה כמפקד של מישהי שאני מכיר מהתנועה. יכולתי לראות את החיילות כמפקד, ולהיות אחראי על החוייה הצבאית שלהן. כמפקד עניין אותי לראות מה האווירה שנוצרת בתנועות השונות במחלקה. זה היה כיף לראות שמהמחנות העולים מגיעים חיילים וחיילות טובים לקרקל.

לקראת סוף התפקיד הראשון המשכתי עם פלוגת המסלול. ביקשו שאעבור לפקד בקורס מ"כים. אחרי מסע הכומתה שלהם עברתי להכנת הסגל של קורס המ"כים. עכשיו אני מפקד על המחזור השני. במחזור הזה יש חברי תנועה משכבת כנרת שפיקדתי עליהם כטירונים, ויצאו כאחוזים לפיקוד, ועכשיו אני מפקד שלהם בקורס מ"כים. זה יוצר חוויה של קשר ארוך, שאפשר לראות בה אנשים לאורך זמן בשלבים שונים.


מה הביא אותך לבחור בפיקוד?

אני זוכר את החוויה שלי בטירונות כחוויה לא פשוטה. הרגשתי שחסר לי העיסוק בבני אדם. הפער בין להיות דמות חינוכית בשנת שירות שמשפיעה על אנשים בעולם, לאדם שלא יכול לצאת לשירותים ללא רשות, ואחראי רק על עמידה בזמנים הוא עצום. הרגשתי שיש לי מה לתת כמפקד אם אצא למסלול הזה.

כשיצאתי, הרגשתי שהבחירה בזה היא שזה בחירה לא לעצום עין.

הצבא הוא צבא חובה, וכולם יעברו אותו. אל מול זה שאלתי את עצמי האם אני רוצה לקחת אחריות על הדבר הזה - על אנשים, על החוויה שלהם בצבא. רציתי להיות האדם שמכניס את עצמו לעומק הקורה של החוויה הצבאית של פקודים, של טירונים, להשפיע על דמות הגדוד.


איך אתה חווה בשירות שלך כמפקד את הקשר לתנועה?

חשבתי הרבה על כך, כאדם שגדל בתנועה, כמה סוגי קשר יכולים להיות לי עם חברי תנועה אחרים: כמדריך שלהם, כמפקד בטירונות, כמפקד שרואה את החוויה הצבאית שלהם, כמפקד שמכשיר מפקדים. ידעתי להצביע על חוויות בצבא ולזהות אצל הטירונים איך החינוך התנועתי מתבטא גם בשירות שלהם. אני מרגיש שיש לי נקודת מבט מיוחדת על המשמעות של מסלול הנח"ל על הגדוד. זה דבר שכיף לראות גם בזמן התהליך וגם ברמת התוצר.


איך זה עבורך לשרת ביחידה מעורבת שמשרתים בה יחד נשים וגברים?

בהתחלה זה מרגיש מוזר לאנשים, הם מטילים בזה ספק. אבל מתרגלים לזה מהר וזה יוצר מציאות אחרת מביחידות אחרות. במחלקה של הטירונות מי שירתה הכי טוב זאת אחת החיילות. ראיתי חיילות ממשיכות ללכת ולסחוב כשחיילים לידם נשברו. למרות שאנחנו שונים מיחידות חי"ר אחרות מבחינת המשימה הצבאית (המשימה הספציפית שלנו היא לשמור על גבול מצרים) - מבחינת רצינות, קרקל הוא גדוד מוביל בתחום של חי"ר מעורב. זה עובד טוב כי השורשים של הפלוגה היא בני ובנות גרעין - זה גדוד שהוקם לפני 20 שנים על-ידי בוגרי ובוגרות תנועות. התחושה של הגדוד היא של רצינות והזדהות עם המשימה. זה הדנ"א של הגדוד, של החינוך ושל האנשים. זה מה שיוצר חוויה כל כך חיובית של יחידה מעורבת.


איך אתה פוגש בשירות שלך את מושג "צבא העם"?

אם פעם זה היה ערך מאוד חשוב בצה"ל, היום זאת כבר לא פרה קדושה, ומתקיים דיון חי בצה"ל על היתרונות והחסרונות של כל מודל. זאת כבר לא אבן יסוד.

כשאני חושב על הרעיון של "עם בונה צבא בונה עם" זה פחות מתחבר לשאלה על המשימה החברתית של צה"ל. זה מקבל ביטוי בכך שתהליכי העומק שמתרחשים בחברה מקבלים ביטוי גם בצבא. הפערים החברתיים למשל מתבטאים במיון שמי שמהמרכז מגיע ל8200 וממר"ם. שהיחס לנשים בחברה הוא גם היחס לנשים בצה"ל. מצד שני זה אחד המקומות היחידים במדינה שמנסה לשמור על ממלכתיות. יש כאן מסגרת שמנסה להתעסק בעיקר ולא בתפל. יש ניסיון לצמצם פערים, מערך ת"ש שלצד החסרונות שלו פועל לצמצום פערים. הצבא הוא גם מקום שבו ימנים ושמאלנים יכולים לשרת יחד וזה בסדר, כי קודם כל עובדים למען מטרה משותפת ואז מחזיקים בדעות פוליטיות. אני חושב שהצבא הוא אחד המקומות האחרונים במדינה שמנסה לשמור על שפיות ולא לשסע.


מה אתה מאחל לעצמך בהמשך השירות?

אני מאחל לעצמי להצליח להיות מהותי ומשמעותי בשביל החיילים הבאים שלי. תחושת הצלחה שלי בתפקיד נמדדת לפי אם אני מצליח להיות דמות משמעותית בשביל החיילים. זה בגדול, בקטן, אני מאחל לעצמי להגיע לקו אחרי הרבה תפקידים בהכשרות, ולהצליח לעשות שם עבודה טובה גם מבצעית וגם מול החיילים.


בהצלחה לאיתי, ולכל החיילים והחיילות!