• חוג הבוגרים

הכירו את כחל ירדן, רכזת מחלקת מפעלים

אהלן כחל, ספרי לנו על עצמך בכמה מילים. שמי כחל ירדן, בת 30, חברה בקיבוץ שושנה, קיבוץ מחנכים המתגורר בראשון לציון. הקיבוץ הינו חלק מרשת קיבוצי המחנכים של תנועת הבוגרים. בעשור האחרון מילאתי תפקידי הדרכה וריכוז בתנועת הנוער, ולפני שנתיים התחלתי את תפקידי כרכזת המפעלים.

מהי מחלקת מפעלים ומה כולל תפקידך? מחלקת מפעלים אחראית על תכלול כלל התחומים הקשורים לשמירת החיים. תפקיד המחלקה לפעול בכל האמצעים הנדרשים על מנת לוודא שכלל המדריכים, הרכזים והחניכים מכירים באחריותם ומכירים את הנהלים לשמירת החיים, כולל: הכשרה והסמכת בעלי התפקידים, כתיבת נהלים לפעילות, ליווי הפעילות בשגרה, זמינות בשעת חירום, תחקור אירועי בטיחות, בקרה, הובלת תהליכי למידה לחיזוק התודעה הבטיחותית. בנוסף, מחלקת מפעלים מפתחת את תחום תושיית השדה: בנייה מחנאית, טיול, מפקד אש, עמלנות ושדאות.

בימים אלו אנו מציינים שנה לאסון בנחל צפית. בקשנו לשמוע מה ניתן ללמוד כדי למנוע מקרה דומה. אסון כבד פקד את החברה בישראל לפני שנה. תנועת המחנות העולים כואבת את מותם הטרגי של עשרת הנערות והנער בנחל צפית. האירוע יכול היה להימנע, כפי שאנו מוסרים שוב ושוב בשיח על שמירת החיים עם המדריכים. מרבית התאונות יכולות להימנע ותלויות במעשיהם ובבחירותיהם של בני האדם. עמדה זו הנחתה את מחלקת מפעלים כאשר הזמנו את מדריכי התנועה לקיים חשבון נפש בעת הקשה שלאחר האסון; לזכור, להזכיר ולחרות על לוח ליבנו את ערך שמירת החיים, שהינו ערך עליון, המחייב אותנו לאחריות מוסרית ללא סייגים וללא פשרות. עמדה זו היא היחידה המאפשרת לנו לעמוס על כתפינו את האחריות הכבדה על חייהם של חניכינו ושל עצמנו.

המחנות העולים ידועה מראשיתה כתנועה מטיילת. הטיול הוא כלי חינוכי מרכזי לחיזוק אהבת הארץ, לבניית החוג התנועתי ולמפגש בלתי-אמצעי עם הטבע. האסון שהתרחש מלמד, בדרך כואבת וטראגית, כי היציאה לטיול מחייבת אותנו להתכונן, לפעול על פי הנהלים ולהפעיל שיקול דעת כדי שהחניכים והמדריכים יחזרו הביתה בשלום. נמשיך לטייל בנחלים, בגאיות, בעמקים ובהרים של ארצנו תוך קידוש החיים מעל הכל ולפני הכל.

בתקופה שלאחר האסון המדריכים במחנות הוכשרו להדרכת פעולות בנושא שמירת החיים; רכזי המחנות נפגשו לשיח עם חבר יחידת חילוץ ערבה אשר השתתף בחילוץ הניצולים והוצאת ההרגולים מהנחל; רכזי התנועה השתתפו בתהליכי למידה שעסקו בשאלה כיצד להבטיח שאצלנו לא יקרה מקרה דומה. האירוע הכואב שהתרחש בנחל צפית ימשיך ללוות אותנו, ואנו נקפיד להעניק כלים להתמודדות עם מצבים של שעת חירום, מתח ולחץ.

מה ערכם ומקומם של טיולי התנועה כיום? בתולדות התנועה נזקפים הטיולים הראשונים במדבר יהודה, גילוי המכתש הקטן, ההקפה הראשונה והיחידה סביב לים המלח ברגל, הטיול הייחודי לדמשק, וכן חינוך סיירי הפלמ"ח והמטיילים הגדולים של הארץ. הטיול מעמיד בפני החניך והחניכה אתגר לאומי, חברתי, קבוצתי ואישי, שהרי 'בטיול חוגיסט וחוגיסטית נמדדים'. 

הטיול הוא הכלי המרכזי לחיזוק אהבת הארץ. בטיול אנו מרגישים חיבור לארץ ושייכות אליה. המפגש עם שביליה מזכיר לנו שהארץ היא ביתנו. בטיולים החניכים חווים לימוד שלם של הארץ על חבליה השונים, נופיה, עברה, אנשיה ומגזרי האוכלוסייה השונים שבה. רק מי שמכיר/ה את הארץ ידע כיצד לחיות בה.

הטיול הנודד והמפגש עם הטבע מעודדים עצמאות ואחריות. המפגש עם הטבע יוצר אתגר אישי ומאפשר לבחון את גבולות היכולת של החניכים ושל הקבוצה. היציאה אל הטבע מאפשרת ניתוק זמני מהשגרה ומהסביבה הרגילה ומהווה הזדמנות לחיבור אל העצמי והקבוצה. 

הקבוצה המטיילת מקבלת חוויה מאומצת של יחד, וביטוי ליכולות שונות, שלעיתים אינן באות לידי ביטוי ביום-יום במחנה ובכלל. הזמן, ההליכה, הלינה, הבישול והאכילה יחד, הטבע הנגלה במלוא כוחו ויופיו – כל אלו תורמים לגיבוש החוג ולחיזוק היחסים הבין אישיים.

מה את מאחלת לעצמך כרכזת התחום בתנועה? אני מאחלת לעצמי לחוש התקדמות מתמידה ביחס של המדריכים והרכזים לתחומי הבטיחות והביטחון. אני שומעת כיום, בקרב פעילי המחנות העולים, כי 'שמירת החיים מעל הכל'. הטמעת קידוש החיים הינה עמדה מוסרית וערכית, ועבורי, זהו הציווי לפעולתי. אני מקווה להרגיש שאני מובילה תהליכים המבהירים כי אין גבול בהשקעה בחינוך לאהבת החיים והשקעת האנרגיות לשמירתם. אני מאחלת לעצמי להמשיך ולשכלל את הכלים דרכם מחלקת מפעלים מחדדת לכל בעל תפקיד בתנועה את עומק ורוחב אחריותו.

לסיום, אני מאחלת לנו כתנועה, וכמובן שבאופן אישי לעצמי, לכונן קוד פעולה לפיו חושבים כל פעם מחדש על הנהלים והתרבות התנועתית, מחדשים ויוצרים בהתאם לזיהוי הנאמן למציאות בכל עת (להימנע מקיבעונות, להישמר מקפאון). 

לסיום, תובנה שהיית רוצה להעביר לבוגרות ובוגרי התנועה. אנצל את ההזדמנות לבקש מבוגרי התנועה להיות מגדלור בתחום שמירת החיים בחייהם הפרטיים, בסביבתם המשפחתית, במקום העבודה. להיות אנשים מבקשי חיים, היוצרים בסביבתם טוב. קיים קשר הדוק בין תפיסת עולם זו של אהבת החיים, לבין המחויבות הגדולה לשמור על עצמנו, הקרובים לנו, ולהוביל תרבות של שמירת החיים במדינת ישראל.

ו-'טיפ' יותר פרקטי: ישנו ביטוי שגור – 'נגיע לגשר ואז נחצה אותו'. אני רוצה לבקש מכם, הקוראים, היפרדו מתפיסת המציאות הזו. הביטוי הנ"ל שגוי ומטעה. הוא מעיד על כך שאני פוטרת את עצמי מהצורך לחשוב, לתכנן ולנהל את חציית הגשר. מה יקרה אם אגיע לגשר ואגלה שבלי חבל לא ניתן לחצות אותו? או שאגלה שהגשר לא מתאים למצבי הפיזי? מה יקרה אם אאלתר את חציית הנהר שתחת הגשר בשחייה ושם יתפסו אותי תנינים? לצד ההומור, ברור לכולנו כי הגשר הוא משל לאתגר, שניתן להלחץ ממנו ובגללו לא לצאת לדרך. הביטוי מבקש לומר לנו, אל תהיו משותקים, צאו לדרך ובהמשך תמצאו פתרונות לבעיות שיצוצו. אני מבקשת מכם - אל תצאו לדרך לפני ששאלתם את כלל השאלות העולות בדעתכם בנוגע לאתגרים הללו, וכן נתתם להם פתרונות מספקים. אם הפתרונות אינם מספיק טובים, חשבו שנית האם להסתכן ולצאת לדרך זו. 

פוסטים אחרונים

הצג הכול
_brand_assets_images_logos_zapier-logo-m