בן מרים ויהושע, נולד ביום א' באלול תרע"ט (27.8.1919) בטומשוב, פולין. בשנת 1924 עלה לארץ עם הוריו, שהשתקעו בשכונת נווה-שאנן בחיפה. שלמה למד בבית-ספר עממי ואחר-כך בבית-ספר מקצועי והתמחה כמכונאי-מסגר. חבר תנועת "המחנות-העולים" וה"הגנה", מילדותו, היה חובב ספורט, שיחק כדורגל בקבוצת "הפועל" חיפה וחבר הנבחרת הארצית לכדורגל של "הפועל". בפרוץ מאורעות תרצ"ו-תרצ"ח שירת כנוטר במשמר הרכבת בג'נין, קלקיליה וטול-כרם, עמד בפרץ כנגד הערבים, נפצע ברגלו ושוחרר.

בשנת 1940, במלחמת העולם השנייה, התנדב לצבא הבריטי, שירת בחיל החפרים, עבר קורס מדריכי ספורט והגיע לדרגת סרג'נט (סמל), המאמן את הטירונים היהודים בבסיס הטירונים בסרפנד (צריפין), שלמה לחם בחזיתות יוון וכרתים ושירת בחיל-המצב בקפריסין ובמצרים. בהיותו בצבא הבריטי נחשב לאחד מטובי הספורטאים ושירותו בצבא מנע בעדו לנסוע עם נבחרת הכדורגל של ארץ- ישראל לאמריקה.

ביולי 1946 שוחרר מהצבא הבריטי, השתקע בכפר אתא וחזר לעבודתו כמכונאי בבית- החרושת "אתא". אציל-נפש היה ואמיץ-לב.

היה מראשוני המתנדבים עם פרוץ מלחמת-העצמאות ושירת בחטיבת "כרמלי", אך שוחרר מטעמי בריאות, עם זאת היה פעיל בהגנת מקום מגוריו כסגן-מפקד האזור. ליד תל-כסן, בדרכו למשלטי מיאר אשר ליד שפרעם, נפצע מהתפוצצות מוקש תחת הרכב שבו נסע עם כיתתו. ביום כ' בתמוז תש"ח (27.7.1948) עשרה ימים לאחר שנפצע, מת מפצעיו בבית- החולים "ברוכוב" שעל הכרמל, והובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות בכפר אתא. הניח אישה, יהודית ובת.