בן צביה ודב. נולד ביום ד' בכסלו תשכ"ט (25.11.1968) בקיבוץ גבים. עשה שתים-עשרה שנות לימוד בבית-חינוך 'שער הנגב'. כבר בילדותו המוקדמת התגלו חנו המיוחד והאופטימיות שבה התייחס אל העולם. ילד יפה-תואר, שחור שיער, בעל עיניים חומות גדולות וחיוך שובה-לב. שובב ועם זאת אחראי וממלא כל מטלה באחריות וברצינות שהיו מקווי האופי הבולטים שלו. תמיד יזם ותכנן. אהב לבצע 'פרויקטים', כהגדרתו, כגון עבודת המחקר היסודית על הבדווים, אשר זכתה לשבח ונמצאת בארכיון משרד החינוך, ומשימת בר-המצווה שנטל על עצמו - טיפוח בית-העלמין של הקיבוץ. הוא בחר ללמוד במגמת מכשור ובקרה, שהתאימה מאוד לנטיותיו הריאליסטיות ולתבונת כפיו, והוא אהב ליצור כלים ומכשירים. יחד עם זאת ניחן בכושר הבעה עשיר ומרשים. החוש החברתי המפותח של צור נתגלה בתקופת לימודיו בבית-הספר התיכון. כפי שכתבה חברה, אסנת: "אני מרגישה שצור קירב אנשים ובעצם היה הקשר שלהם לקבוצה, ואני חושבת שגם בשבילי צור היה הקבוצה". ומעידה המחנכת, דליה בהרב: "תמיד במרכז, תמיד. ובי"ב אתה חבר יותר מחניך. בוגר וחושב יותר ממי שאמור להראות לו את הדרך". כשהיה צריך להדריך בתנועת הנוער בשדרות, התנדב למשימה. צור ניגן בתופים והפך למלווה הקבוע בכל האירועים הציבוריים בקיבוץ. במסיבת הסיום של מחזור התיכון היה הוא הכוח הדוחף והמארגן - החל בכתיבה ומשחק וכלה בארגון הכללי. בסיום הלימודים הצטרף להוריו, שהיו בהשתלמות לימודים בקנדה. גם שם הדריך ילדים יהודיים בקהילה וכבש את לב הילדים והוריהם. בטרם גויס לצה"ל שימש כמדריך בתנועת 'המחנות העולים' בראשון לציון, ועורר הערצה בשל יכולתו המיוחדת להנהיג, להוביל בלי התנשאות, אך עם הכרת ערך עצמו.