בן יפה ואהרן, נולד ביום ה' בכסלו תשכ"ד (21.11.1963) בבת-ים. צביקה היה תינוק שמנמן, תפוח לחיים ובעל תלתלי זהב. בן שנתיים הוא היה, כשעקרה משפחתו לרעננה. צביקה גדל ולמד בה בבית-הספר הממלכתי ב'. מכיתה ג' הוא היה חבר בתנועת "המחנות העולים", והתמיד בחברותו זו עד בגרותו. צביקה היה למדריך בה ואחר-כך חבר גרעין נח"ל. לאחר שסיים את לימודיו היסודיים, הוא החליט ללמוד בבית-הספר התיכון המקצועי "אורט" בכפר-סבא וסיים בו את לימודיו במגמת חשמל. בתקופת בית-הספר אהב צביקה לעסוק בספורט - בכדורסל ובכדור-יד, בנוסף לתחביביו: שחמט וקולנוע. כחובב טבע, הוא יצא גם לטיולים רבים בארץ. כשסיים את לימודי בית-הספר התיכון, יצא צביקה עם שלושה מחבריו ל"טיול תרמילים" באירופה, שארך חודש ימים.

כשהגיעה שעתו להתגייס, סירבו לגייסו בגלל מקרה של התעלפות קלה, שקרה לו בעבר ונשכח ממנו. בבדיקות שנעשו לו, לא נמצא פגם בבריאותו, אבל שלטונות הצבא קבעו לו פרופיל נמוך. צביקה לא השלים עם הגזרה, ועשה כל שיכול כדי לבטלה. הוא נאבק על זכותו להתגייס, התעקש ודבק במשימתו והצליח לשכנע את הרופאים. הוא גויס בפרופיל 97.

עד לגיוסו שמר צביקה על כושרו הגופני, כדי שלא יפול בכושרו מחבריו שכבר היו בטירונות. הוא אהב את המסלול הצבאי שבחר בו, ונהנה מכל רגע של מאמץ גופני. כשהגיע להיאחזות הנח"ל עם גרעין "כשיל", שנועד להשלים את קיבוץ לוטם שליד כרמיאל, הוא חי בקרבת כל מה שאהב: נוף טבעי, חי וצומח. צביקה עבד בדיר ושימש רועה צאן. כשאחת הכבשים כרעה להמליט, הוא ישב שעות לידה ותיאר את ההמלטה כפלא-טבע, שאין שני לו.

תמיד הוא התנדב לעזור לאחרים, וכך קרה גם ביומו האחרון. צביקה נועד להישלח לקורס חובשים, ונותרו לו כמה ימים בהיאחזות. במחסום היו חסרים שומרים, והוא התנדב לשמור בו. כשסיים את משמרתו, הוא נכנס לאוהל הקשר, כדי להדריך איש מילואים כיצד להשתמש במכשירים. רכב כבד, שנהגו איבד את השליטה עליו, מחץ לפתע את האוהל.

צביקה נפל בעת מילוי תפקידו, ביום ג' בשבט תשמ"ג (17.1.1983) והובא למנוחת עולמים בבית-הקברות ברעננה. בן 19 שנים הוא היה במותו.

הוא הניח הורים ואחות.

חברי גרעין "כשיל" הוציאו לאור חוברת לזכרו.