בן רחל ומשה, נולד ביום י"א באדר תרע"ד (9.3.1914) בעיירה נסבייז', פלך מינסק, רוסיה הלבנה. בהיותו בן חמש שנים נתייתם מאביו. הוא גדל במשפחה שומרת מסורת, משכילה ולאומית, נתחנך בבית-ספר עברי של "תרבות" ומגיל 13 ואילך היה פעיל בקן "השומר הצעיר" ונשא נפשו להגשמת הציונות בעבודה חקלאית בארץ. בשנת 1928, אחרי שסיים את בית-הספר בהצטיינות, קיבל רישיון-עלייה לארץ בעזרת אחיו שהיה כבר בארץ. עקיבא הגיע לארץ-ישראל בחודש ספטמבר 1929 ונתקבל לבית-הספר החקלאי מקווה ישראל. הוא הסתגל במהרה לעבודת הרפתנות ולשאר ענפי העבודה, אך בעיקר נמשך לכוורנות ובה מצא את ייעודו כחקלאי. במקווה ישראל הצטרף לתנועת "המחנות העולים", ואחר סיימו את חוק לימודיו יצא עם חבריו להכשרה בקיבוץ בהרצליה (שפיים). כחקלאי מבטן ומלידה השתתף בכל העבודות ובעיקר התמסר למכוורת הקטנה שהקים ופיתח בהצלחה. לזמן קצר יצא את הקיבוץ כדי לעזור למשפחה - אם ואחיות - לעלות ארצה. אחר-כך חזר והצטרף לקבוצת "החוגים" ויחד עימה עבר מעין חרוד ליישוב של קבע בבית השיטה. גם שם התמסר בעיקר לכוורנות. חיפש ומצא בנקיקי הגלבוע נחילים של דבורת-הבר, הגיע דרך רבייה משובחת עד למלכות גזעיות אמריקניות והגדיל את תפוקת הדבש משנה לשנה. עקיבא נדד עם כוורותיו לשטחי פריחה באזורים שונים בארץ, בין יהודיים ובין ערביים, וידע לעבור בשלום בכל המקומות. הוא שקד על גידול צמחייה מיוחדת בעלת פריחה אבקנית מרובה להזנת הדבורים ונעשה לאחד מטובי המומחים לכוורנות בארץ. עקיבא היה בין ראשוני הפלמ"ח ובמלחמת-העולם השנייה השתתף בפעולות בסוריה לעזרת הצבא הבריטי נגד אנשי צרפת של וישי, ואחר-כך שימש בתפקיד מ"כ בחי"ש המקומי והיה פעיל במשך שנים בענייני הביטחון בסביבה. עקיבא היה בעל אוהב לאישתו ואב מסור לשלושת ילדיו וכן לנערה יתומה משארית הפליטה, שהיה לה לאב, אך הבליג ויצא למלא את חובתו בשירות הביטחון, ובייחוד משהחלו התקפות הערבים על היישוב בחורף תש"ח.