בן מטילדה (מאטי) ודוד. נולד בכ"ח בתשרי תשכ"א (19.10.1960) בחיפה. בן זקונים להוריו, אח של זאב ויהודית.

יעקב, שמגיל צעיר הכול הכירוהו בשם – רובין, גדל והתחנך בחיפה. הוא למד בבית הספר היסודי "עירוני ג'" בעיר והמשיך ללימודי תיכון בבית הספר לחינוך מקצועי "בסמ"ת" במגמת אלקטרוניקה.

נער בולט ודומיננטי, שופע כריזמה וקסם אישי, אישיותו כובשת. אהוד על חבריו ופעיל מאוד חברתית, השתייך לתנועת הנוער "המחנות העולים" והדריך בני נוער לשיוויון ולאהבת האדם. בהגיעו לכיתה י"ב התקבל לתכנית חילופי תלמידים ולמד תקופה בארצות הברית.

בשנת 1979 התגייס לצה"ל. אהבתו הגדולה לים ורצונו בשירות משמעותי הביאו אותו להתנדב לקורס חובלים בחיל הים במסגרתו עבר הכשרות שונות, ובהן צלילות ואימונים על סירות גומי בנחל הקישון. היה מקצועי וחרוץ, מילא מספר תפקידים פיקודיים והתקדם לתפקיד מפקד ספינת "דבורה". אהב מאוד את תפקידו ושאף למצוינות ולהצלחה.

בשנת 1985 השתחרר משירות הקבע בצה"ל, מאז המשיך בשירות מילואים פעיל עד גיל ארבעים וחמש.

עם שחרורו יצא ל"טיול הגדול" במזרח. בשובו פנה רובין ללימודים גבוהים. החל לימודי תואר ראשון בכלכלה וחשבונאות ב"אוניברסיטה העברית" בירושלים והוסמך כרואה חשבון. במקביל ללימודיו הצטרף ללהקת ריקוד של הסטודנטים ורקד עם חבריה במשך שנים רבות. הוא אהב מאוד את הלהקה, התזמורת והריקודים ומדי שנה יצא במסגרתה לסיבוב הופעות בפסטיבלים בחו"ל.

בתום הלימודים עבד מספר שנים כמבקר במשרד רואי חשבון ובהמשך שימש בתפקיד סגן חשב במלון "היאט רג'נסי" (כיום – מלון "דן") בהר הצופים בירושלים. בחלוף כשנתיים, בשנת 1994, מונה למנכ"ל חברת מלון רג'נסי ירושלים בע"מ.

רובין שגשג בתפקידו כמנכ"ל. מינף את פעילות החברה, הוביל את תהליך הנפקתה לבורסה והרחיב את פעילותה, בין היתר, בהקמת מיזמים חדשים בתחומי הנדל"ן והמלונאות ורכישת מלונות חדשים.

אישיותו המיוחדת, חתירתו להצלחה ונכונותו לעמוד בפני אתגרים ומכשולים לצד אהבתו את הבריות ויכולתו להסתכל על אנשים בגובה העיניים ולנהוג בהם בכבוד הפכו אותו למנהל מוערך ואהוד. "הוא היה כאחד האדם ובכל זאת מורם מכולנו" תיאר אותו חברו. כיהן בתפקידו כמנכ"ל עד לשנת 2011, וכשעזב מינף את הניסיון והידע הרב שצבר בתחומי המלונאות והנדל"ן, והפך ליועץ בתחום ייזום בניה והקמת בתי מלון.

בד בבד עם פיתוח קריירה, בנה זוגיות אוהבת עם יהלומית, אותה פגש במהלך לימודיו באוניברסיטה. השניים נישאו והקימו את ביתם, תחילה בירושלים ובהמשך במבשרת ציון. נולדו להם שלושה ילדים – אורי, דנה ואיתמר.

הוא היה בן זוג מסור ואב נוכח ואוהב לילדיו, הוקיר את ה"ביחד" המשפחתי והקפיד למצוא זמן לכל אחד מילדיו חרף לוח הזמנים העמוס שהכתיבה לו עבודתו. סיפרו ילדיו: "ידעת למצוא את הרגעים הנכונים להתחבר לכל אחד בנפרד וגם לכל המשפחה כגוף אחד - שיחות ארוכות ומרתקות, ייעוץ והכוונה, בדיחות וסיפורים וגם סתם חיבוק וליטוף. חווינו חוויות בלתי נשכחות שהפכו את הילדות שלנו לפורחת ואיכותית".

רובין ראה בחינוך ילדיו ערך עליון וביקש לגדלם בהתאם לעקרונות בהם האמין - הבחנה בין טוב לרע, בין עיקר לטפל, הצורך בהפעלת שיקול דעת טרם קבלת החלטות, לא להתפשר ולהביט ביפה שיש בעולם.

בהיותו "איש ים ואוהב ים", כלשון אוהביו, נהגו בני המשפחה לצאת יחד להפלגות רבות ולטיולים ונהנו מסיפוריו ומהסבריו, כמי שהיה איש שיחה מרתק והפגין בקיאות נרחבת בנושאים שונים.

בזמנו הפנוי התנדב למען אוכלוסייה עם צרכים מיוחדים ולקח חלק בתכנית צמי"ד (צרכים מיוחדים) שהפעילה עיריית ירושלים. על פועלו זה נבחר כ"יקיר צמי"ד" לשנת 2005 והוענקה לו תעודת הוקרה.

בשירותו ביצע רובין תפקידי ים שונים. הדריך קורסי פיקוד, פיקד על קורס מפקדי ספינות "דבור" בבית ספר לפיקוד ימי מתקדם ובשנת 2005 קודם לדרגת סגן-אלוף. מקורביו סיפרו: "היה מפקד נערץ גם שנים רבות אחרי שסיים את תפקידו בחיל הים. כולנו היינו חיילים שלו, בכל ליבנו. תמיד ידענו שמה שלא יקרה הוא תמיד יקפוץ ראשון לשדה הקרב, יגונן, יציל ויחזק".

בשנת 2005 אובחנה בגופו מחלה קשה, בה לקה לאחר הצלילות הרבות בנחל הקישון במהלך שירותו הצבאי, והוכר כנכה צה"ל. במשך למעלה מעשר שנים עבר טיפולים קשים ומתישים למיגורה תוך שהוא שומר על חיוך ואופטימיות, ממשיך בעשייה ומפגין תעצומות נפש אדירות. "היית דוגמה, מופת והשראה לשאר החולים ואף לצוות המחלקה" כתבו ילדיו, "לא התלוננת, לא על הסבל ולא על הכאב, נהפוך הוא - היה לך חשוב לשדר אופטימיות ועסקים כרגיל בכל רגע נתון כדי שנמשיך ליהנות מהחיים ולהתפתח מבלי שנרגיש שיש מכשול שמפריע".

רובין היה נחוש שלא לתת למחלה להכניע אותו ולהכתיב את מהלך חייו. הוא דאג למצות את החיים וליהנות מכל רגע, המשיך לבלות ולהפליג בים על ה"סיטרה", הסירה שכה אהב, כל אימת שיכול היה שכן הבילוי בים הסב לו הנאה ואושר והייתה זו התרופה הטובה ביותר בעבורו לכל מחלה וכאב. כן הקפיד שלא לוותר על מפגשים חברתיים ועל חגים בחיק המשפחה המורחבת.

ביולי 2013 נבחר לייצג את צבא הגנה לישראל במסגרת משלחת "עדים במדים" לפולין. על אף מחלתו החליט להשתתף, ולשם כך גויס באופן חריג למילואים. רובין היה נרגש וגאה להגיע לפולין כקצין ישראלי ובמדים הלבנים של חיל הים. ראה זאת כזכות גדולה ובעיקר כסגירת מעגל, שכן הוריו היו ניצולי שואה.

"בדרכך המיוחדת לימדת את כולנו שיעור לחיים" סיפרה יהלומית, "להסתכל כל יום על עצמנו במראה ולנסות להבחין בין החשוב והלא חשוב, לא לבזבז זמן ואנרגיה על זוטות, ליהנות מהדברים הקטנים והפשוטים שלרובנו זה המובן מאליו, שהמובן מאליו הוא לא מובן מאליו".

כחלק מהמאבק להצלתו, התגייסו חבריו מחיל הים להקמת עמותה בשם "עם ישראל חי - לקידום תרומות מח עצם", במטרה להגדיל את מאגר תורמי מח עצם בישראל ולגייס תרומות למימון בדיקות דם בתקווה לאתר תורם מתאים בעבורו, ואולם ללא הצלחה.

סגן-אלוף יעקב רובין נפטר ביום כ' בתשרי תשע"ו (3.10.2015). בן חמישים וארבע בפטירתו. הובא למנוחות בבית העלמין גבעת שאול בירושלים. הותיר אישה ושלושה ילדים.

על מצבתו כתבו אוהביו: "מלח הארץ והים".

ספדה לו יהלומית: "הפרידה קשה מנשוא... קשה להיפרד מאבא ובעל כל כך אוהב... קשה להיפרד מאדם שאהב כל כך את החיים. טרפת את החיים והשתדלת למצות כל רגע, לא להפסיד שום דבר כאילו אין מחר. בכל רגע פנוי מהטיפולים שעברת רצית להספיק עוד איזה טיול בחו"ל או לשהות בים, בסירה שכל כך אהבת... בכל תחנה בחייך אספת עוד ועוד חברים וידידים שעכשיו נותרו עצובים ודומעים... דומה כאילו אנחנו טובעים בים של דמעות...

אנו מתקשים לעכל את לכתך, תחושת האובדן קשה, הולכת ומתעצמת, הולכת ומעמיקה. הלב מתמלא בתחושה מתסכלת של החמצה ובזבוז ושואל איך הלכת מאיתנו כל כך צעיר, כל כך יפה, איש מלא תבונה - כמעט מושלם. תמיד תהיה הקול הפנימי שלנו. תישאר בשבילנו צעיר לנצח, אוהב חיים, שובב, פרוע ומצחיק. הכול מעכשיו יקרה בלעדיך אבל דמותך תלווה אותנו לעד".

ספדו ילדיו: "אבא היקר, יפה התואר עם הבלורית המנצנצת, עם העיניים הטובות, רב החובל חוצה הימים... למדנו ממך כל כך הרבה ורכשנו ממך את הכלים להתחיל את החיים שלנו בצורה עצמאית ונכונה. מסתכלים עליך בהערצה גדולה, אתה הגיבור שלנו... אנחנו כאן נמשיך להפריח את העצים שאתה נטעת ולצעוד בדרך שסללת. אולי יום אחד נביט לים ונראה אותך מפליג מרחוק ומנופף לנו לשלום".

חברו ספד: "איש אשכולות, מלח הארץ והשריד האחרון לדור הנפילים... במשך השנים, כמעט אחת-עשרה, חרף המחלה האיומה הוא המשיך להילחם והמשיך לעזור לזולת. תמיד מחבק, תמיד מחייך, תמיד אופטימי ותמיד מחזק".

בבית הספר לאדריכלות באוניברסיטת אריאל בשומרון הוקמה קרן מלגות למצוינות בפיתוח מבנה טכנולוגי על שמו של יעקב רובין.