בן הדסה ויצחק, נולד ביום ט' בתמוז תרפ"ח 23.6.1928)) בתל-אביב. את שנותיו הראשונות חי בראשון-לציון ובגדרה, בבית סבו, הביל"וי בנימין פוקס. בעודו ילד רך נתייתם מאביו, שהיה מורה ושליח הקרן-הקיימת-לישראל. הצטיין ברגש חברות עמוק ובעמידה לימין החלש. חינוכו בבית-החינוך לילדי עובדים, בתנועת "המחנות העולים" ובקיבוץ גבעת השלושה קירבהו לרעיון חיי הקיבוץ. מבית-הספר החקלאי על שם כדורי עבר לחיי הכשרה מגויסת בקבוצת גבע ומשם להכשרה בקיבוץ כפר גלעדי. אחרי יום עבודה מפרך הירבה לקרוא בערבים ושקד על לימודיו המקצועיים. הוא אהב את הטבע, היה קשור אל השדה והמרחב, אהב לטייל, לטפס בהרים, ליהנות מיפי-הנוף. יוסף היה פעיל בחיי החברה בהכשרה, חבר ועדת התרבות, אבל את רוב עתותיו הקדיש לאימונים צבאיים, לאחר שמונה מפקד כיתה בפלמ"ח ומדריך בנקודות הצפון. במכתב ששלח מקורס למפקדי כיתות לחבריו בהכשרה כתב יוסף: "מתיחות איומה היתה מרחפת על פני כל - - - אנו הושלכנו לתוך הים הגועש, אבל זקופי-קומה ונכונים לכל, להשיב שוק על ירך. אין לכפר על הדם אלא בדם, זוהי הדרך היחידה שהועמדנו בה. זו השפה הברורה ביותר לשכנינו וננסה להבהירה במיטב יכולתנו". קבוצת ההכשרה שלו התמזגה עם קבוצת "החלוץ" מדרום-אפריקה, ועלתה להתישבות-קבע במעיין ברוך.