בן זלדה ויהושע-אריה, נולד ביום כ"ג בסיוון תרפ"ט (1.7.1929) בעיר וילנה, פולין. בשנת 1935 עלה עם הוריו ארצה. כאן סיים בהצטיינות את בית-הספר היסודי בקרית חיים, קיבל מלגה להמשכת הלימודים, אך לאחר כיתה ט' ויתר על הלימודים העיוניים ועבר לבית-הספר המקצועי שליד הטכניון בחיפה ללמוד חרטות. עם סיום הלימודים עבד זמן קצר בחברת-החשמל. זמן קצר השתייך לתנועת "המחנות העולים" ומצעירותו היה חבר בגדנ"ע.

בדצמבר 1947, עם תחילת מלחמת-העצמאות בעקבות החלטת עצרת האו"ם על חלוקת הארץ, התגייס ושירת בחטיבת "כרמלי". השתתף בקרב יחיעם הראשון ובפעולות אחרות בגליל המערבי. ביום ט"ז באדר ב' (27.3.1948) בשעות הצהריים יצאה מנהריה שיירה ובה 7 כלי רכב ו-90 אנשים כדי להעביר אספקה, חומרי ביצורים ותגבורת ליחיעם. ליד כברי נתקלה השיירה במארב שהציבו הערבים. המשוריין הראשון הצליח לפרוץ ולהגיע ליחיעם, אך שאר כלי הרכב נלכדו במארב. אנשי השיירה לחמו עד שעות הערב ובחסות החשכה הצליחו חלק מהם להיחלץ, אך כמחציתם נפלו בקרב. יוסף ואחיו דויד היו בין הנופלים. הובא למנוחת- עולמים בבית-הקברות הצבאי בנהריה.