בן מינה ואהרון. נולד בי"ד באלול תרע"ז (1.9.1917) בכפר תבור (מסחה). בשנת 1922 עברה המשפחה לטבריה, בה סיים יוסף את לימודיו בבית הספר היסודי ואחר כך עבר לחיפה כדי ללמוד בבית הספר הריאלי. שם הצטרף לצופים וגם הירבה לבקר ב"מחנות העולים". תחביבו העיקרי היה ציור אך גם התמסר לספורט, בעיקר לספורט הימי, וכשחיין מעולה זכה בפרסים רבים בתחרויות שחייה. בבית הספר הריאלי התחבב על מוריו ועל חבריו לכיתה והיה למופת ביושרו, בצניעותו, באהבתו לזולת ובמסירותו לעם ולארץ. ואולם לא סיים חוק לימודיו בתיכון ונכנס לחיי עבודה כדי להשתתף בעול פרנסת המשפחה. הוא פנה לענף הבנייה, עבד תחילה כפועל פשוט ואחר כך היה לטפסן מעולה ועבד בהקמת בניינים רבים בחיפה ובסביבה. בשנת 1938, בהיות בן עשרים, התקבל להסתדרות העובדים הכללית והיה גאה בפינקס החבר שקיבל. בצד עבודתו הקדיש מזמנו וממרצו לארגון ה"הגנה" ולימים היה מראשי פיקוד ה"הגנה" בקריית-חיים. בליל העלייה לחניתה (21.3.1938) נשלח על ידי ה"הגנה" לעמוד בראש יחידת הקשר והאיתות והיה ראשון שהודיע על ההתנפלות על הישוב החדש והזעיק עזרה. חודש ימים לאחר העלייה על הקרקע בחניתה תחתית עבר המחנה לחניתה עלית ויוסף נסע לשם בט"ו בניסן תרצ"ח (16.41938) להתקין את מערכת האיתות. בדרכו חזרה באותו יום, בקבוצת חמישה סיירים חברי ה"הגנה", הותקף רכבם ממארב על ידי כנופיה ערבית ושלושה מן הנוסעים נהרגו, יוסף ביניהם. הוא הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הישן בחיפה. הניח הורים ואחות.