בן שושנה ואהרן, נולד ביום י"ח בכסלו תרפ"ט (1.12.1928) בחיפה. בהיותו בן שנה וחצי חלה במחלת שיתוק-ילדים באחת מרגליו, ורק הודות לטיפולה המסור של אמו, שהיה מסור לה כל ימי חייו, החלים במידה רבה, אם גם נשתיירו בו סימני המחלה. הוא סיים בהצטיינות את לימודיו בבית-הספר העממי בקרית מוצקין. מחוסר אמצעים החל לעבוד במקום-עבודתו של אביו, ואם כי הופלה לטובה במקום-עבודתו לא יכול לשאת את יחס הניצול כלפי חבריו הנערים ומקץ שמונה ימים עזב את מקום-העבודה. מנהל בית-הספר גילה בו כשרון למתמטיקה ויעץ לו להמשיך את לימודיו בבית-הספר הריאלי בחיפה. אליעזר זכה במלגה חלקית ונתקבל לבית-הספר הריאלי. כדי להיות לעזר להוריו נתן שיעורים לתלמידים שהיו זקוקים לכך. עם זאת סייע בידי אמו בעבודות הבית והגינה, ובשעות ליל מאוחרות היה שוקד על לימודיו. הוא סיים את בית-הספר הריאלי בהצטיינות במקצועות הריאליים ובתעודה שקיבל נרשם: "לבעל תעודה זאת ניתנת הזכות להתקבל בלי בחינות לאוניברסיטה העברית ולטכניון העברי". עם סיום הלימודים יצא לשנת-שירות בפלמ"ח, במסגרת הכשרה המגויסת של תנועת "המחנות העולים" שאליה השתייך. הואיל ושאף ללמוד בטכניון, השתלם במתמטיקה במגמה לסיים קורס למדידת שטחים, ולהשתכר בעבודה זו להוצאות לימודיו. בהיותו בהכשרה בבית השיטה, יגור ומעוז ויתר על מקומו בצריף בין חבריו והקים לו אוהל מיוחד כדי שיוכל להתמסר בשעות הפנאי ללימודים באין מפריע.