בנם של רחל ויורם. נולד ביום כ"ט באדר א' תשל"ח (7.3.1978) ברעננה. בן זקונים להוריו, אח של טליה (טלי) ותומר.

איתי גדל והתחנך ברעננה. למד בבית הספר היסודי "מגד", המשיך לחטיבת הביניים "השרון" וללימודים ב"תיכון ע"ש ברוך אוסטרובסקי" בעיר.

מתחילת לימודיו בלט כילד חכם, מצטיין בלימודים, חד ובהיר מחשבה. חברותי ואהוד על חבריו.

תיארה אותו ליזה, מחנכת כיתתו בתיכון: "איתי היה טיפוס מיוחד עם חיוך ממזרי על השפתיים. ילד אהוב, חכם עם תשובות שנונות ויכולת מנהיגות. ניחן בתפיסה מהירה וביכולת תגובה מיידית".

בילדותו נהנה עד מאוד מבניית דגמים בלגו, הפליא ביכולת הריכוז הגבוהה שלו ובנחישותו להצליח. ניחן בכישרון מוזיקלי, הצליח לנגן בפסנתר לחנים שלמד משמיעה בלבד, ללא ידיעת תווים.

בתקופת התיכון היה חניך בתנועת הנוער "המחנות העולים" בסניף רעננה. הפעילות בתנועה הייתה מאוד משמעותית לו. אהב מאוד את ההדרכה, הטיולים וכל נושאי הלוגיסטיקה.

לקראת גיוסו לצה"ל עבר בהצלחה מבדקים לקורס טיס וביום 18.7.1996 התגייס לצה"ל והתנדב לשירות בחיל האוויר. סיים בהצלחה קורס טיס ושירת כטייס קרב 16F. סיפרה טלי אחותו: "האמנת שאתה מתאים וראוי להיות טייס קרב ונלחמת בנחישות להמשיך ולסיים את הקורס תוך שאתה מוכיח את עצמך שוב ושוב. הנחישות הזאת וההתמדה הן שתי תכונות בולטות שליוו אותך לאורך השנים... היית סופר אחראי, ראש גדול וכזה שתמיד אפשר לסמוך עליו".

לאורך שירות החובה, ובהמשך במסגרת שירות קבע, השלים הכשרות מבצעיות שונות ושירת במגוון תפקידים: מדריך בטייסת "הנץ", סגן שני למפקד טייסת בנבטים, טייס בדרג מוביל מבצעי בטייסת 201 "האחת", מפקד גף קציני שליטה במטה החיל, מפקד טייסת מיון בבית הספר לטיסה וראש תחום הגנה וסייבר בתקשוב. מדברי מפקדו בחטיבת ההגנה בסייבר, אלוף משנה יובל: "היכולת של איתי לעמוד מול אתגר בלתי אפשרי (להגיע ללא ידע ולהפוך בתקופה קצרה לראש תחום ההגנה בסייבר) הייתה מעוררת השתאות. אנשים פשוט רצו להיות בסביבתו, מתוך ידיעה ברורה שהכיוון אותו התווה והאנרגיה החיובית שהפיח אפשרו לכולם ליהנות מפיצוח המורכבויות ולהצליח".

במקביל עם בניית קריירה צבאית מרשימה הקים זוגיות עם מיכל. השניים הכירו בעת ששירתו בבסיס חיל האוויר בחצרים, בו הוא עבר את קורס הטיס ומיכל שירתה כפקחית טיסה. האהבה ביניהם פרחה. "הדייט הראשון שלנו היה טיול בשמורת טבע. מאוד אהבנו לטייל וזה דבר שאפיין רבות את הזוגיות שלנו ובהמשך את כל המשפחה שלנו", סיפרה מיכל, "גדלנו יחד, עשינו הכול יחד. היינו צוות טוב, השלמנו אחד את השנייה בהרבה דברים, סמכנו זה על זה. הוא החבר הכי טוב וקרוב שהיה לי".

בשנת 2004, לאחר שבע שנות זוגיות, נישאו השניים. הם גרו יחד במגורי המשפחות בבסיסי החיל בנבטים, ברמון ובחצרים בהתאם לתפקידיו באותה העת. במרוצת השנים נולדו לזוג ארבעה ילדים: יאיר, אוריה, אלונה וליהיא.

איתי היה בעל ואב מסור ואוהב, נוכח ודומיננטי, עוטף, חם ומחבק. רווחת משפחתו והדאגה לאהוביו הייתה בראש מעייניו. מיכל סיפרה: "הנוכחות של איתי בבית הייתה כה משמעותית בשביל כולנו, כך שהרגשנו אותו גם כשנעדר מהבית. איתי היה גאון וסקרן. כל דבר היה פשוט להבנה, לעשייה ובר השגה. ייחודו היה בידע לפַשט ולהראות לי, לילדים, לחבריו ולחניכיו את העולם כפי שהוא רואה, מבעד למשקפיים המיוחדות שלו. היכולת הזו העניקה לי ולילדים תחושת מסוגלות גבוהה, ביטחון, סקרנות, יצירתיות והסרת מחסומים. הוא נהנה לבלות עם ילדיו, נהג לקחת אותם ואת חבריהם לכונניות בטייסת, ושם בילה איתם וניצל את הזמן בעשייה ומשחק".

כתב בנו: "אתה אבא מדהים שיודע מתי לעזור ומתי לשחרר, מתי לכעוס עלינו ומתי ליהנות ביחד. כל אחד היה מבקש אבא כמוך".

איתי התנהל לכל אורך שירותו בקור רוח, מתוך דבקות במטרה וחתירה להישגים לצד קשב רב לצרכי עמיתיו. מקצועי ויסודי, ביצע את כל תפקידיו נאמנה, הקפיד לעמוד במשימות בצורה המיטבית. דומיננטי ושאפתן, נכון לסייע בכל דבר ועניין. התנדב תדיר להחליף או לגבות את חבריו במשימות השונות והכול ברוח טובה.

במהלך שירותו השתתף במלחמת לבנון השנייה (2006) ובמגוון פעולות מבצעיות וזכה לשבחים על פועלו.

כינויו בפי עמיתיו לשירות היה "זיידן" והוא תואר על ידם כמופת למקצוענות, וכך בלשונם: "אם יש תכונה שאפיינה אותך יותר מכול היא הצבעוניות שבך. ניגודיות שזועקת מכל משפט ומילה שיוצאת לך מהפה: נוכחות אינסופית לצד היכולת לשים את עצמך בצד ברגע האמת. קולניות וצעקות לצד שקט פנימי וביטחון בידיעה ובדרך. כעס על התנהלות לא נכונות לצד חיוך ענק ותחושת זכות להיות חלק מהמערכת. אמת ישירה לצד הקפדה על ערכים וכבוד האדם. מופת למקצוענות, חד מחשבה והבנה, ביקורתי ונוקב... הכול תמיד מתוך אהבת האדם, אהבת החיים ואהבה בלתי נגמרת לארץ בתחושת ציונות מאוד גדולה".

יחסו למפקדיו ולפקודיו היה מכבד ומעורר אמון וביטחון. אהב מאוד לטוס ונהנה במיוחד מתפקידי הדרכה, בהם יוכל להעביר את הידע והמומחיות שלו הלאה.

במהלך שירותו הצבאי יצא ללימודים, סיים בהצלחה לימודי הנדסת מערכות מידע ב"אוניברסיטת בן-גוריון" בבאר שבע ותואר שני במנהל עסקים.

אהבתו הגדולה לטיולים הביאה את בני המשפחה לבלות רבות בארץ ובחו"ל, בטיולים אותם היטיב לתכנן לפרטי פרטים כשהוא מפגין כושר התמצאות מעולה. ימי ההולדת של בני המשפחה היוו עבורו סיבה למסיבה והוא יזם, תכנן וערך הפקות בלתי נשכחות.

הקשר שחלק עם הוריו ואֶחיו היה קרוב, הם הקפידו להתעדכן האחד בחיי השני ונהנו ממפגשים משותפים עם בני המשפחה המורחבת בארוחות שישי, בימי הולדת ובטיולים. היה לו קשר מיוחד עם אילנה, אימה של רעייתו, ועם המשפחה כולה.

גישתו לחיים הייתה אופטימית, וחיוך תמידי היה נסוך על שפתיו, קולו רם ונוכחותו מורגשת ודומיננטית. עבור סובביו היווה איש שיחה מרתק שהפגין ידע רחב במגוון נושאים. איש של עשייה, נהג לערוך תוכניות מפורטות ומדויקות על דברים שיעשה בעתיד הקרוב והרחוק.

בשנת 2015 קבעו בני המשפחה את ביתם בקיבוץ שובל שבצפון הנגב. השתלבותם בחיי הקהילה הייתה קלה ומהירה, איתי נהנה מאוד מההווי הקיבוצי ואף השריש את אהבתו לטיולים במסורת הקיבוצית, כשיזם טיולים משותפים לפי שכבות גיל.

בקיץ 2020, בחלוף עשרים וארבע שנות שירות בצה"ל, פרש מהצבא. בפרישתו כתבה לו מיכל: "איתי, אהוב שלי. אני כל כך שמחה שיש לי הזדמנות לכתוב לך. סיימת פרק נכבד בחיים – שירות הקבע שלך בצה"ל. פרק שהיה עבורך אינטנסיבי, לעיתים תובעני מאוד ומאתגר... לאורך כל הדרך לא ויתרת על האמת והכנות שלך ויחד עם זאת מעולם לא שכחת להיות אדם וחבר טוב. אני רוצה לומר לך פשוט תודה. תודה על שלאורך כל הדרך אנחנו, אני והילדים, היינו במקום הראשון".

בזמן חופשת השחרור פעל להוצאת רישיון טיס אזרחי. בקיבוץ החל להתאמן בריצה, ועסק בארגון טיולים לילדיו ולחבריהם תוך הפגנת בקיאות באתרי הטיול, בחי ובצומח בכל סביבה.

לאחר פרישתו משירות הקבע עבד כמדריך אזרחי בבית הספר לטיסה, בהמשך מונה כממלא מקום מפקד טייסת המיון במילואים. שמח מאוד להתחיל דרך חדשה, רוח עשייה ושליחות פעמו בו. פקודיו בטייסת סיפרו: "איתי היה הראשון להגיע בבוקר והאחרון ללכת הביתה. אי אפשר היה שלא להרגיש בנוכחותו מלאת החיים שמילאה את הטייסת. הוא הצליח להפיח רוח חדשה בטייסת המיון, רוח של התלהבות ועשייה".

בצהרי יום שלישי 24.11.2020 יצא לטיסת אימונים שגרתית עם אחד מחניכי קורס הטיס, רב-טוראי ליהוא בן בסה. סמוך לרהט אירעה תאונה, המטוס התרסק ושניהם נהרגו.

רב-סרן איתי זיידן נפל בפעילות מבצעית ביום ח' בכסלו תשפ"א (24.11.2020). בן ארבעים ושתיים וחצי בנפלו. הובא למנוחות בבית העלמין בשובל. לאחר כשנה ו - 3 חודשים מיום נפילתו הועלה איתי בדרגה - לדרגת סגן אלוף. הותיר אחריו אישה, ארבעה ילדים, הורים, אח ואחות.

הלווייתו צולמה והועברה בשידור ישיר בכל חדרי התחקירים בטייסות ברחבי הארץ, כדי לאפשר לעמיתיו שמתוקף תפקידם לא יכולים היו להגיע להשתתף בה.

כתבה מיכל: "איתי היה אדם יוצא דופן באהבתו לבני אדם, הקרין טוב. האהבה שהקרין לאנשים חוזרת אלינו עכשיו. איש מלא כריזמה, סחף אנשים אחריו ונכנס לנשמה של מי שהכיר אותו. הרעיף אהבה בצורה מדהימה, גם במילותיו וגם פיזית. ההיכרות אתו שינתה את חיי מקצה לקצה".

ספדה לו אימו: "איתי שלי, ושוב הלכת לישון איתי וגם קמת, ואני מסתכלת אליך ועליך, ממשיך להושיט ידיים לעולם ולחבקו בחיוך הרחב שלך, מלא שמחה וקבלה. איך אפשר לחשוב שאינך איתנו? באבחת שניה הלכת והזמן נעצר... הלכת אבל אתה איתי תמיד, בכל מצב. בליבי, בנפשי, בשבתי בבית ובלכתי בדרך, בשוכבי ובקומי.

אתה, ילד שלי, שהפצת סביבך כל כך הרבה טוב ממשיך לחמם את חיינו. אתה יודע כמה עוצמות של אהבה אנחנו מקבלים מהמוני אדם בזכותך. כמה אוצרות של סיפורים אנחנו שומעים עליך מפי עשרות אנשים, שעבדו לצידך בתפקידים שונים והרגישו את הזכות הגדולה להיות במחיצתך. התחממנו לרגע בזרקורי הסיפורים. הם מחממים אבל איפה אתה?...

האדמה קרה, גם הדמעות הרותחות לא יכולות לחמם אותך, הלב מתנפץ והרגליים מתבלבלות ביניהן... ילד שלי, אור שלי, הלכת והזמן נעצר... השארת חלל גדול בלב של כולם".

טלי אחותו ספדה לו: "איתי היקר, אחי הקטן, האהוב, המוכשר, הטייס. אני לא מאמינה שאני עומדת כאן ומקריאה את מה שכתבתי לזכרך. מרגיש כמו בחלום בלהות, והכי הייתי רוצה להתעורר ממנו ולהיווכח שהכול יחזור לקדמותו... אני נזכרת בשיחות הארוכות שלנו בטלפון, איזה איש שיחה נהדר היית... בכל מקום השארת חותם, מה נעשה כאן בלעדיך? אני אוהבת אותך ואתה כבר מאוד חסר לי".

אחיו תומר סיפר על הגאווה הרבה שלו לאחיו הצעיר, שידע לממש את רצונותיו ולהתמודד עם קשיים בהצלחה.

ספדו חבריו: "אנחנו מתקשים לעכל את לכתו של איתי היחיד והמיוחד שאותו כל כך אהבנו. אנחנו מרגישים ריקנות גדולה וכאב אדיר. האמירה שיש אנשים שכשאתה נמצא במחיצתם הופכים אותך לאדם טוב יותר, נכונה יותר מכול כשאני חושב על איתי. תמיד הרגשתי כיף להיות בקרבתו, ראיתי את המעלות הרבות שהיו בו - צניעות, אהבת אדם, אהבת החיים, חוכמה, רגישות ודאגה שהפגין כלפי כולם".

בני משפחתו ערכו סרט המתעד את סיפוריהם של חבריו ליחידה, כפי שעלו במהלך מפגש שיזמו לזכרו ביום הזיכרון הראשון שחל לאחר נפילתו.

חבריו מטייסת "האחת" הפיקו ספר ובו דברים שכתבו לזכרו. בפתח החוברת נכתב: "לאיתי היקר היה חלק משמעותי בבניית הטייסת ובעיצובה. זכינו לטוס אתו, להתאמן אתו ולהילחם לצידו כשנדרשנו לכך... קשה לדמיין פער גדול יותר בין אישיותו של זיידן לשקט שהשתרר עם לכתו. זיידן הותיר חלל בקרבנו, חלל שנוכל למלא רק בזיכרונות ובצביון של איתי כפי שאנחנו זוכרים אותו – שמחת חיים, חברות ועשייה".

עוד כתבו חבריו: "לעולם תסמל עבורנו את הישראלי הרבגוני, היפה והאיתן. זה ששם את הדגל והקבוצה הרבה לפני עצמו... איתי היה איש אמת, בעל יושרה חסרת פשרות, רוח התנדבות, כנות, ביקורתיות וצניעות נדירה. חיוכו, צחוקו הרם והטבעי, דיבורו הנמרץ ונוכחותו מלאת החיים יחסרו לנו מאוד. מבכים את לכתו ומחבקים את משפחתו לעד".